תמונת ילד יושב בדשא

משפחות אומנה: מובילות את הצפון

אומנה לילדים היא תחום רגיש ומקצועי, עליו אחראיות בעמותה מנחות אומנה –שתפקידן ללוות תהליכי אומנה לילדים לאורך שנים ולהוות קרקע יציבה ותומכת הן עבור המשפחות והן עבור ילדי האומנה. כדי להבין מהו תפקידה של מנחת האומנה ומה משמעותו עבור משפחות וילדי האומנה, שוחחנו עם א' – עובדת סוציאלית המשמשת כמנחת אומנה בעמותת מטב שירותי אומנה כבר שמונה שנים, תושבת הצפון ואמא לשלוש בנות.

כיצד מסייעת משפחת אומנה לילד הנכנס לתוך ביתה ואל ליבה?

"הסיוע הגדול ביותר של משפחת אומנה לילד או לילדה שמגיעים אליה, היא קודם כל פתיחת הלב ונתינת המקום שיצליח לקדם, לרפא ולסייע לילד להתגבר על הקשיים איתם הוא מגיע. לעיתים, משפחת האומנה היא המקום הראשון בו הוא לומד ליצור אמון כלפי מבוגר", מסבירה א'.

"ילדים מגיעים לאומנה מרקע משפחתי מסוים וכאשר הם נכנסים אל חיקן של משפחות אומנה הם עסוקים רבות בשאלה לאן הם שייכים ומדוע להם, בניגוד לאחרים, יש שני בתים. לעיתים גם המראה החיצוני שלהם שונה מזה של משפחת האומנה. אנו יודעים להנחות את המשפחות כיצד לתת את המענה הנכון לילדים הללו ולכוון אותם למקום המעצים, למשל לומר לילד: אנחנו בחרנו בך".

מה תפקידה של מנחת אומנה בתהליך שעוברות משפחות אומנה?

לדבריה של א', "המהות המרכזית של מנחת אומנה במטב היא מחויבות לצעוד ביחד עם משפחות אומנה במסע המרתק שבחרו. מנחת אומנה היא שותפה של המשפחה לרגעים המשמחים וגם המאתגרים שלאורך התהליך, תוך שהיא מעניקה להם ליווי צמוד בזמינות גבוהה.

"למעשה, כדי להעניק טיפול הולם עבור ילדי אומנה יש צורך לבנות מערך שלם העוטף את הילד: מהמסגרת החינוכית, דרך חוגים וטיפולים שונים בהם הוא משתתף, ועד למפגש עם משפחתו הביולוגית במרכזי הקשר. מנחת האומנה בונה יחד עם ההורים את התוכנית הטיפולית עבור הילד ומסייעת בתיאום בין כל הגורמים השונים העוטפים אותו.

"המחויבות הגדולה של מנחות האומנה של מטב מורגשת היטב על-ידי המשפחות. כל מנחה מלווה את המשפחות לאורך שנים וגם כאשר היא מתחלפת או יוצאת לחופשה, המערך המקצועי של ארגון מטב שומר על הרצף, תוך מחויבות גדולה למשפחות".

כיצד תהליך האומנה מקדם ומפתח את משפחות האומנה?

"לאורך כל שנות עבודתי כמנחת אומנה במטב שירותי אומנה, אני רואה את המשמעות הגדולה שיש ללהיות משפחת אומנה", מציינת א' ומסבירה: "מלבד העובדה שעצם הנתינה תורמת רבות לצד הנותן, ברמות היותר עמוקות משפחת אומנה היא שותפה לתהליך מדהים כדמות המרכזית המטפלת ומלווה ילד לעיתים מאוד פגוע שגדל ומתפתח. ללא ספק התהליך כולו הוא מעצים לכל הצדדים שמשתתפים בו ואני כל-כך שמחה וגאה לקחת בכך חלק.

"לאורך כל התהליך, משפחות האומנה זוכות לקבל המון ידע מקצועי שמסייע להן ומוביל להתפתחות אישית גדולה. יש משהו בהורות המיוחדת הזו שמרחיב את הלב וממלא אותו בתחושות של משמעות ונתינה, שהרי – המציל נפש אחת כאילו הציל את העולם כולו".

מה כל-כך מיוחד במשפחות אומנה בצפון?

"צפון הארץ הוא מקום מיוחד שמלא במגוון רחב של סוגי אוכלוסייה, אך לכולם מכנה משותף : קהילה גדולה וחמה. אם זה בישוב קהילתי, קיבוץ או מושב, בשכונה בעיר הגדולה או בכפר ערבי, לקהילה יש כוח אדיר שמחזק את משפחות האומנה ומאפשר מתן של מענה רחב היקף עבור ילדי אומנה.

"תופעה מעניינית ייחודית לצפון היא שיש ישובים שממש התהוו בהם קהילות של משפחות אומנה. כמו אדוות של גלי הים, הנתינה הופכת למדבקת ומשפחות נוספות מצטרפות ורוצות לקחת חלק בתהליך המדהים הזה של אומנה. הקהילות שנוצרות בישובים, וגם אלו שאנו יוצרים דרך מטב שירותי אומנה, מורכבות ממשפחות שתומכות אחת בשנייה ויוצרות קשרים משמעותיים ומחזקים".

כיצד את מרגישה כשאת מלווה תהליך אומנה מוצלח?

"לשמחתי אני זוכה ללוות עשרות תהליכי אומנה מוצלחים. אחד מהם למשל הוא תהליך שעברה נערה שהייתה באומנה מגיל צעיר, אך האומנה הסתיימה והיה צורך לאתר עבורה משפחה אומנת חדשה. המעבר למשפחה אומנת חדשה בגיל ההתבגרות הוא לא פשוט ולווה בהרבה חששות מצד הצוות המטפל והמלווה של הנערה. לשמחתנו, לא רק שהנערה התחברה במהירות למשפחת האומנה החדשה, היא השתלבה באופן יוצא מן הכלל בקהילה ובאופי המקומי של היישוב. משפחת האומנה פתחה בפניה את ביתה באופן מעורר השראה ואף סייעה לה ליצור קשר מחודש עם אביה הביולוגי ולשמור קשר עם האם של המשפחה האומנת הראשונה. הנערה סיימה את לימודיה בהצלחה ובימים אלה היא מסיימת קורס קצינות.

"סיפורים כאלה ועוד רבים נוספים מרחיבים לי את הלב בכל פעם מחדש. אני מרגישה שותפה למסע המופלא הזה של משפחות אומנה וגם ילדי אומנה – כולם בעלי כוח גדול בתוך מעגל חיים מיוחד ומרגש", מסכמת א'.

תמונת ילדים אוחזים ידיים בשקיעה

"כשהם הגיעו אלינו הוא קרא לאחותו אמא"- להיות משפחת אומנה

נעים להכיר, ת' וע', מתגוררים בצפון הארץ, הפכו להיות משפחת אומנה לפני כשבע שנים, יש להם שני ילדים ביולוגים בני 25 ו-20 ושני ילדי אומנה שהצטרפו למשפחה, שכיום הם בני 12 ו-11. הילדים הוצאו מהבית מכיוון שלהורים לא הייתה מסוגלות לגדל אותם מבחינה פיזית ונפשית וכל הניסיונות לסייע להם בתוך הבית לא צלחו.

איך הכול התחיל?

ת' האם האומנת מספרת שרצו להגדיל את המשפחה, "לא יכולתי ללדת יותר ובארץ מאוד קשה לאמץ ילדים קטנים, אחד החששות היה שבאומנה יש סיכוי שהילדים לא יישארו אצלך, הצורך לעוד ילדים היה גדול מהחשש, אמרנו לעצמנו, שבסוף נתנו משהו למישהו גם אם ניאלץ להיפרד".

תהליך קבלת הרישיון לאומנה אורך כשלושה חודשים, מתקיימים מפגשים עם העובדת הסוציאלית, ביקורי בית, שיחות עם הילדים הביולוגיים וקורס קצר. התהליך של התאמה בין ילד למשפחה יכול לקחת מספר שבועות עד מספר חודשים. יש מקום להעדפה אישית, עוד בתחילת התהליך עושים תיאום ציפיות. על אף שבני הזוג היו מעוניינים בתינוק, הם הסכימו לקבל ילדים בני 4 ו-5. ת' מתארת, "אנחנו לא צעירים הינו כבר בני 45, ההתאמה הזאת הייתה נכונה, ובמטב (הארגון שדרכו עברנו את תהליך האומנה) היו מאוד רגישים וניסו להתאים את הילדים, ממש כמו פאזל".

ת' וע' חיכו כמעט שנה עד שנמצאו הילדים המתאימים לפרופיל המשפחתי שלהם. הודיעו להם שישנם שלושה אחים הזקוקים למשפחת אומנה. עמותת האומנה משקיעה מאמצים רבים להתאים לכל ילד את המשפחה המתאימה לו, ישנם מצבים שבהם קיים קושי לקבל מספר רב של ילדים לתוך תא משפחתי אחד ואז מתבצעת הפרדה בין האחים. ת' וע' קיבלו את שני האחים הגדולים, ובכנות רבה הם משתפים שהיה להם חשש שאם זה לא יקרה עלולים להפריד גם בניהם. הם שומרים על קשר רציף וקרוב עם האח הקטן ועם משפחת האומנה שלו. בנוסף, ת' מתארת את התהליך, "קיבלנו ליווי של מטב מהיום הראשון, אתה מרגיש שאתה לא לבד, אתה מוקף". המפגש הראשוני התקיים בקלט חירום. ת' מספרת, "ברגע שאתה בא ורואה אותם זהו זה שלך, החיבור נורא מהיר וזה מאוד הפתיע".

האתגרים והקשיים- "תמיד יש צל שייקחו את הילדים"

אחד האתגרים המרכזיים הוא לחיות עם האי ודאות של זמן השהות של הילדים, לדבריה של ת', "זה מלווה אותך וזה צל שכל הזמן יושב עליך, זה תמיד יהיה ברקע שזה שלך- לא שלך".  יחד עם זאת, היא מתארת שהקושי לא השפיע על ההתמסרות לילדים, "נהפוך הוא, הם צריכים אקסטרה אהבה, כל הזמן חיבוקים, אין שובע".

בני הזוג מתארים 'הורות מודעות', בעיקר בתחילת הדרך, יש צורך לחשוב ולהיות מאוד רגיש בכל צעד ותגובה. ת' מספרת, "בהתחלה הם מאוד מנסים לרצות, היום הם רחוקים מלרצות (צוחקת)". היא מוסיפה "הילדים הגיעו אלינו עם בטחון עצמי ברצפה, והיה צורך לתת  המון אהבה ותחושה של בית ויחד עם זאת היה חשוב לתת גבולות". אומנם לקשר לוקח זמן להיבנות אבל בני הזוג מתארים ש'הקליק' הראשוני היה קיים מההתחלה "הייתה כימיה מיד, הם ילדים עם יכולות חברתיות נורא גבוהות, והיה נורא קל להתחבר אליהם", אומר ע'.

בחודשים הראשונים האחים היו נורא תלויים אחד בשנייה, "האח היה קורא לאחותו אמא, היא הייתה כמו אמא, היינו צריכים להוריד ממנה את המעמסה. במשך שלושה חודשים היא לא בכתה,  בפעם הראשונה שהיא בכתה גם אנחנו בכינו". בני הזוג מאמינים כי אם מתאפשר עדיף שלא להפריד בן האחים,  "היתרונות בלגדל אחים שיש להם גורל משותף ויש פחות יוצא דופן בתוך המשפחה". ע' מתאר שיש קשר טוב מאוד בין האחים,  אך לפעמים יש מורכבויות בגלל שהם נורא קרובים בגיל, "הילד בכלל לא מסתיר שהוא באומנה, הוא יכול לפגוש מישהו ואחרי שלוש דקות הוא מספר לו את כל קורות חייו, הילדה יותר מסתירה, אז מנסים למצוא את הפשרה".

עם הזמן ההתנהלות הופכת להיות יותר טבעית, ונוצרת תחושה שהילדים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה. ת' משתפת, "הרגשתי שזה "שלי" כשנאמר לי שצריך לעשות לילדה עוד אבחון ואז פתאום זה חותך אותך, וזה כואב כמו שזה ילד שלך, אתה מאשים את עצמך, אולי הייתי צריכה לעשות ככה או אחרת".

הילדים הביולוגים של המשפחה האומנת (הילדים הקולטים)- "מה שאנחנו ידענו גם הם ידעו"

ישנה חשיבות לנקודת הזמן בה אתה בוחר להיות משפחת אומנה, בני הזוג מספרים שהפער בגילאים בין הילדים הביולוגים לבין ילדי האומנה היה נכון עבור המשפחה שלהם, "אם הילדים היו קטנים יותר יכול להיות שזה היה בא על חשבונם", אומרת ת'. הם מתארים שהייתה התגייסות גדולה ושיתוף פעולה מלא מצד הילדים הביולוגים ולאורך כל הדרך הם הקפידו להעניק יחס שווה לכל ארבעת הילדים.  בני הזוג הוסיפו שיש צורך להסביר לילדים על המציאות המורכבת, "הילדים נחשפים לעולם שלא הכירו, העובדת הסוציאלית נפגשת עם הילדים הביולוגים ומסבירה להם, ואצלנו מההתחלה לא היה סודות, גם כדי שיהיו סבלניים וגם שיהיו אתנו בתהליך".

מי יכול להיות משפחת אומנה?

למשפחות אומנה אין מודל משפחתי ספציפי, ע' מתאר, "מה שמעניין בכל המפגשים עם משפחות אומנה נוספות, וזה נורא יפה לראות את זה, שאין סוג מסוים יש משפחות מכל המגזרים ומכל הסוגים"

הסיפוק בלהיות משפחת אומנה- "אני מרגישה שהבית מואר, אנחנו משפחה אחרת היום"

ת' מעבירה את המסר שאנשים לא יפחדו לקפוץ למים "יש יותר למה כן להכנס לזה מאשר לא להכנס לזה, זה ממש חשוב שיידעו, שמהרגע הראשון אתה אוהב ויש חיבור, כי גם הילד כמהה לבית, להורים ומשפחה וזה בא משני הכיוונים
התגובות מהחברה זה "איזה גיבורים",אבל זה לא עובר לך בראש שהצלת ילדים" הוא מוסיף "זה ממלא אותך, האמנם אתה נותן ומשקיע הרבה אבל מקבל לא פחות"

עידית, עובדת סוציאלית, מטעם עמותת האומנה "מטב" מסבירה על ההתאמה בין ילד למשפחה ועל קליטת אחים אצל משפחות אומנה " מכיוון שעמותות האומנה מקפידות להתאים באופן מדויק משפחה לילד על מכלול צרכיו, נדרשות משפחות מגוונות מאוד. אחד המאפיינים של משפחה שיכולה לקלוט אחים היא הפניות וגמישות רוחב הלב להעניק לכל ילד את צרכיו ולבנות או לשמור על קשר אחאי בין הילדים. זו גם אומנות בפני עצמה.  הקשר האחאי הוא  לרוב הקשר הארוך ביותר בחייו של אדם ומכאן שהוא משמעותי ביותר. לעיתים הילדים יוצאים מבית שלא טיפח את הקשר האחאי או שלקשר שנוצר בין האחים נכנסו תפקידים הוריים שנוצרו לאור החוסר שהיה בבית. הורי האומנה יצטרכו ללמוד מאפיינים אלה של הילדים שנקלטו במשפחתם ובצעדים קטנים ורגישים לחולל שינוי"

קשר אחאי הוא  לרוב הקשר הארוך ביותר בחייו של אדם ומכאן שהוא משמעותי ביותר. יחסי אחים הם מורכבים ודינאמיים, מתקיימים בהם מנעד של רגשות המסייעים גם לעיצוב וגיבוש התפיסה העצמית הרגשית והחברתית של הילד

מכיוון שעמותות האומנה מקפידות להתאים באופן מדוייק משפחה לילד על מכלול צרכיו, נדרשות משפחות מגוונות מאוד. אחד המאפיינים של משפחה שיכולה לקלוט אחים היא הפניות וגמישות רוחב הלב להעניק לכל ילד את צרכיו ולבנות או לשמור על קשר אחאי בין הילדים. זו אומנות בפני עצמה. לעיתים הילדים יוצאים מבית שלא טיפח את הקשר האחאי או שלקשר שנוצר בין האחים נכנסו תפקידים הוריים שנוצרו לאור החוסר שהיה בבית. הורי האומנה יצטרכו ללמוד מאפיינים אלה של הילדים שנקלטו במשפחתם ובצעדים קטנים ורגישים לחולל שינוי, תיקון והבניה חדשה ומותאמת יותר ליחסים בין האחים. מלאכה זו תהיה לעיתים המשמעותית ביותר לחייו של ילד האומנה.


תמונה של משפחה יושבת על הדשא

אימוץ אומנה ומה שביניהם

המקום הטבעי והנכון ביותר של הילד לגדול בו הוא בבית הוריו הביולוגים. לכן הוצאה של ילד מהוריו הינו המוצא האחרון. יחד עם זאת, בישראל ישנם ילדים רבים הגדלים בסביבה העלולה להסב להם נזק, ואין מנוס ממציאת מסגרת מחוץ לבית ההורים הביולוגיים. ילדים אלו זקוקים לבית חם ואוהב, לסביבה תומכת ומטפחת.

ההחלטה להכניס ילד או ילדה לביתכם נובעת משיקולים אישיים ושונים, כמו הרצון לתרום ולתת, הרצון לעשייה משמעותית וחשובה או הרצון להרחבת המשפחה ויכול להיות גם השילוב בין כל השיקולים. מה שבטוח הוא, שהבנת ההבדלים עשוי לסייע לכם לקבל את ההחלטה הנכונה והמתאימה ביותר עבורכם.

ההבדל העיקרי שעליכם להכיר בין אימוץ לאומנה-

באומנה הילד יוצא ממשמורת הוריו הביולוגים, אך הם נשארים האפוטרופסיים של הילד. אומנה יכולה להימשך שנים אך בבסיסה והגדרתה היא סידור זמני בלבד. במהלך שהותו של הילד אצל משפחת האומנה נבחנת מדי שנה האפשרות להחזיר את הילד לגדול בחייק הוריו הביולוגים במידה והם עברו תהליך שיקום המאפשר זאת, אז מסתיימת שהותו אצל המשפחה האומנת. על מנת שתהליך זה יוכל להתרחש באופן מייטיב, לאורך כל תקופת שהותו של הילד באומנה, נשמר קשר בין הילד למשפחתו הביולוגית באמצעות מפגשים, טלפונים והעברת מידע.

באימוץ, ההורים המאמצים הופכים להיות האפוטרופסיים הבלעדיים של הילד, זאת אומרת שמבחינת החוק והרישום במשרד הפנים הילד הופך לבן משפחה לכל דבר ועניין. הקשר עם ההורים הביולוגים או אפוטרופסיים נוספים על הילד מתנתק לגמרי (למעט מקרים בהם קובע בית המשפט על אימוץ עם קשר). תהליך האימוץ הוא תהליך ארוך, לעיתים נמשך מספר שנים.

ניתן להבחין בין שלושה סוגי אומנה שונים.

אומנה רגילה- הנפוצה ביותר בישראל, אליה מופנים ילדים עד גיל שמונה עשרה. אומנה רגילה יכולה להמשך מספר חודשים עד מספר שנים.

אומנת חירום- כשילד נמצא תחת סכנה הדורשת הגנה מידית, הוא יועבר למשפחת אומנה שעברה הכשרה מיוחדת לקליטת ילדים במצבי חירום. אומנת חירום מוקצבת בזמן, כאשר לרוב יהיה מדובר בתקופה של עד שלושה חודשים. במקרים מיוחדים תתאפשר הארכה של שלושה חודשים נוספים. משפחה שהיא אומנת חירום צריכה להיות פנויה לקליטת הילד בכל שעות היממה.

אומנה טיפולית – עבור ילדים שחוו טראומות קשות ומגיעים מרקע משפחתי מאוד מורכב. אומנה טיפולית יכולה לשמש גם כחלופה לאשפוז פסיכיאטרי.

ההחלטה להפוך למשפחת אומנה או לאמץ ילד/ילדה היא החלטה משמעותית, רצינית וחשובה. לכן, גם באומנה וגם באימוץ ישנם קריטריונים שבהם צריך לעמוד על פי חוק.

באימוץ בני זוג צריכים לקיים משק בית משותף למשך שנתיים לכל הפחות. האימוץ יכול להיעשות גם בידי אדם יחיד, במקרה שבו לא נמצא זוג שביקש לאמץ את הילד, ובמקרה שבן הזוג נפטר והוא או היא מבקשים לאמץ את ילדו של בן הזוג. בנוסף לכך, ישנם מספר תנאים שצריכים להתקיים בין ההורים המאמצים לילד המאומץ. לדוגמה: המאמצים הם בני אותה דת כמו הילד המאומץ.

באומנה גם מתקיימים מספר תנאים מקדימים: המבקשים צריכים להיות תושבי ישראל ובגילאי 25-56, בעלי מצב בריאותי פיזי ונפשי תקין, ללא רישום פלילי בעבירות המוגדרות חמורות. יש צורך להוכיח כי קיימת הכנסה יציבה וקבועה ולמשפחה צריכה להיות היכולת לספק לילד מקום מגורים ראוי. בנוסף, נדרשת השכלה של 10 שנות לימוד לפחות וידיעת קרוא וכתוב.

קיבלתם החלטה ואתם רוצים להיות משפחת אומנה, תחילה יתבצע תהליך מיון ובדיקה, היכרות וגיבוש עמדה לגבי ההתאמה לשמש כמשפחת אומנה. במהלך התהליך, המשפחה תשתף בהעדפותיה וביכולתה לקלוט ילדים בגילאים שונים. חשוב לציין, כאשר עולה הצורך בהשמת ילד למשפחת אומנה, מתבצעת חשיבה מעמיקה, תוך התחשבות במכלול המאפיינים של הילד ושל המשפחה. בסיום התהליך משפחת האומנה תעבור קורס בהכשרה שבו חייבים להשתתף שני בני הזוג בתהליך. לאחר מכן, תוגש המלצה למשרד הרווחה לאשר את המשפחה כמשפחת אומנה. משפחת האומנה זכאית לתמיכה כלכלית, היא מקבלת תשלומים ממשרד הרווחה על בסיס חודשי עבור צרכים בסייסים הדרושים לטיפול בילד בהתאם לגילו. וכן, המשפחה זכאית להחזר הוצאות תוכנית טיפול בתחומים שונים, לרבות לימודים וטיפולים רפואיים.

כדי שמשפחות אומנה תצלח את התהליך והאתגרים הכרוכים בו, היא מקבלת לאורך כל הדרך ליווי והדרכה על ידי מנחת אומנה – עובדת סוציאלית שתפקידה להנחות, להדריך ולהעניק תמיכה רגשית.  

החשיבות הטיפולית שלכם בתפקידכם כהורים באומנה

הורים באומנה מהווים דמויות הוריות עבור הילדים באומנה, בין אם מדובר על ילדים בגיל הרך ובין אם מדובר על ילדים גדולים יותר.

כל ילד באשר הוא צריך דמות "אם" ודמות "אב" מופנמות שאליהן יחוש שהוא יכול לפנות, שהם יגוננו עליו מפני העולם, דמויות שייתנו לו גיבוי ושייכות, דמויות שניתן לבוא אליהן כשהוא זקוק לנחמה או הסבר על מצבים קשים.

דמויות אלו חשובות ליצירת התקשרות בטוחה.

התקשרות בטוחה הינה מושג פסיכולוגי בסיסי בהתפתחותו של כל ילד.

מהי התקשרות בטוחה? כאשר ישנה מערכת יחסים בין ילד למבוגר שבה יש קשר רגיש של המבוגר כלפיו, קשר בו המבוגר חש ומבין מה הצרכים של הילד, וכן עונה על הצרכים של הילד- הילד מפתח יחס של אמון כלפיי אותו מבוגר והוא מהווה עבורו "בסיס בטוח" שממנו ניתן לצאת לחקור את העולם, ואליו ניתן לחזור אם מתעוררת בעיה וקושי ולקבל חיבוק ועזרה. עזרתו של המבוגר בהרגעת החרדה והפחתת רגשות שליליים כמו עצב ופחד מלמדת את הילד כיצד להרגיע ולווסת את עצמו במצבים עתידיים.

כל ההליך המתואר להלן הוא בסיס להתפתחות של כל אדם, ומהווה את היכולת של הילד לתת אמון בקשר גם בעתיד כאשר יהיה מבוגר בקשרים החדשים שיהיו לו (חברתיים או זוגיים).

תינוקות וילדים בגיל הרך המגיעים לאומנה, מגיעים לרוב כאשר ההתקשרות הבסיסית אינה בטוחה, ויש צורך להעניק להם חוויה מתקנת. כאן אתם נכנסים לתמונה ויוצרים עבור הילדים תיקון של חווית ההתקשרות, יוצרים עם הילד קשר בטוח, בו אתם נותנים לו חום ואהבה, אך חשוב מכך בונים אצלו את האמונה הפנימית שהעולם הוא טוב, שיש מי שדואג לו, שהוא אהוב ומוגן, שהוא במקום בטוח ומותר לו לחקור את סביבתו ולהתפתח. הוא יכול לצאת מעמדת ההשרדות ולהתחיל להעיז לנסות, לחקור, לחיות ולהתפתח.

את התהליך המופלא הזה אנו רואים פעם אחר פעם אצל ילדים המגיעים אלינו לאומנה, במצבים של איחור התפתחותי וכיצד כעבור כמה חודשים אנו רואים שבעזרת חום, אהבה, מגע, מענה עיקבי ויציב על הצרכים, הפעוט מצליח להתקדם ואף להדביק את הפערים ההתפתחותיים.

"כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו" (הרב קרליבך), כל ילד זקוק לעיניים שמתפעלות ממנו ורואות את הכוחות שלו. המבט המתפעל הוא הדבר שמצמיח את הילד להאמין בעצמו, לרכוש בטחון, ולהעיז לנסות ולהצליח.

לאיזה ארגון אני צריך לפנות? הגופים המפעילים את פרוייקט האומנה מחולקים על פי האזורים השונים בארץ. עמותת מטב השירות לאומנה אחראית על אזור צפון מחדרה ועד מטולה, וכל משפחה הנמצאת באזור זה ומעוניינת לשמש כמשפחת אומנה יכולה לפנות לגוף זה.

חיבוק – כל מה שאדם צריך בעולם

הסיפור שלנו הוא סיפורה של ביתנו האהובה, נערה חכמה, מלאת חיים, שופעת חוש הומור, תקשורתית, מבריקה, ערכית, יפת לב ונפש. יש לה שיתוק מוחין מלידה, והיא תלמידת בית ספר לילדים עם שיתוק מוחין.  מהיום, ב"ה, היא לומדת פעמיים בשבוע, בכיתה רגילה, באולפנה. אחרי מאבק של שנים, היינו כחולמים. הלב מחשב להתפוצץ משמחה, שבח והודיה להשי"ת, על התגשמות תפילותינו.

אהוד מנור כתב כי "כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם". ובכן, אחרי שנים רבות מידי, של למידה בבית ספר  לילדים עם שיתוק מוחין, הגשמנו, מיליון חולמים, ביחד עם שותפות אהובות לדרך מבית ספר המוצא וממטב אומנה, את חלומנו ללימודיה של ביתנו, בבית ספר נפלא, איכותי, עם צוות הוראה מדהים, שופע חום הלב ורצון טוב, המצטיין בעשיית הטוב, בחינוך לערכי תורה, עבודה וגמילות חסדים, ושיוצא מגדרו כדי לבנות עבורה סביבת למידה והתנסות משמעותית, למרות שהיא לומדת שם רק יומיים בשבוע.

בדרך ניסית, נפתחה לפניה האפשרות לחיות את חייה במלואם, ללמוד, לחקור, לשאול שאלות, ליצור,  בסביבה שאינה "גטו" של בעלי מוגבלויות, אלא סביבה טבעית, הטרוגנית, לצד נערות בנות גילה בעלות מגוון יכולות, כישורים, חוזקות וחולשות. ממש כמו בחיים.

עם פתיחת יום הלימודים היא ישבה בכסא הגלגלים, אל מול שער הברזל הגדול של בית הספר. כשהשער הזה נפתח, סוף סוף, עמדו שם בחצר המטופחת והיפה,  מחנכת הכיתה הנפלאה וכל חברותיה הצדיקות, נערות מעולות,  לכיתה החדשה, המשלבת. היא התקבלה בשמחה גדולה, בחיבוק גדול. עמדתי בפעם הזאת מאחור, בוכה ללא הכרה, כדי לאפשר לה להיות פורצת הדרך, הנחשונית, האדם עם המוגבלות שהכניסה שלה אל המקום המופלא הזה תבשר את האביב.

החיבוק הזה – כל מה שאדם צריך בעולם.

האביב של ילדים וילדות עם מוגבלות, שמגיע להם בזכות, על פי כל חוק וערכים מוסריים ,ולא בחסד או מתוך מעשה צדקה וגמילות חסדים –  להיות חלק שווה בין שווים. קוראים לזה "הכלה".

התבוננתי במעגל הבנות שעוטף ומכיל אותה ומסתיר לרגע את כסא הגלגלים.  בפעם הראשונה, בתלבושת האחידה החדשה, בשיערה הקלוע בצמה, היא נראתה כל כך דומה, ממש כמו כולן.

אז נכון שאנו לא יכולים, אחרי כל כך הרבה שנים,  למחוק ולבטל עבורה את חווית הנידוי והדרה, שבמסגרתה מוסללים  תלמידים לבתי ספר לחינוך מיוחד, רק בגלל היותם בני אדם  עם מוגבלות. התיקון היחידי, תיקון עולם כרגע הוא להתעקש על חשיבת "הכלה" ולא "שילוב".

ה"שילוב" (Integration) הוא מעשה מתנשא של חסד וגמילות חסדים, שבה "עושים טובה או חסד" עם האדם עם המוגבלות, יוצאים מתוך נקודת הנחה כאילו הסביבה "תורמת" לו.   הפועל היוצא הוא מציאות שבה צריך להתחנן, להאבק על כל מדרגה, למדוד כל שיפוע, לסרב להיות "שק של תפוחי אדמה" המטולטל ממקום למקום,  לחלום  על מרחב ציבורי ואישי הומניסטי ונגיש, שיאפשר לו להמריא.

ה"הכלה",( Inclusion) לעומת השילוב,  היא ההכרה בשונות ובצרכים השונים של בני אדם,  האמונה בזכות הטבעית, שקיימת תמיד, בכל מכל מקום,  זכות המוקנית לאדם מלידתו, להיות שונה בין שונים, הזכות לנצנץ ולהבהיק, להצטיין, להיות ייחודי ולבטא את מנעד החוזקות שלו.  לעיתים- גם לשיר שיר הלל לכשלונותיו, להכשל ולהבלע באפרוריות הבינוניות.

למרות שפינו מלא רינה ואנו מרבים להלל ולשבח- כיום, לצערי,  שום דבר לא מובן מאליו. אנחנו מחכים כבר שלוש שנים למהלכי ההנגשה של הרשות ומשרד החינוך. ביתנו לא יכולה לנוע בבית הספר בצורה עצמאית עם כסא הגלגלים הממונע שלה, כי בית הספר, החצר, המבנים, המגמות, השירותים, אזורי ההתכנסות-  אינם מונגשים בשום דרך. מאחר  ואינה יכולה להניע כמעט את ידיה, מניעים אותה ממקום למקום בכסא גלגלים ידני והיא נזקקת תמידית  לסיוע של סייעת ושל חברותיה לכיתה. הבנות והמורות כל כך נפלאות והן נושאות אותה ממקום למקום כי זה כל מה שהן יכולות לעשות כדי לסייע.

זאת מציאות לא פשוטה למי שמאמין, כמונו,  בצדק ולא בצדקה, ובורח מחסדים ומטובות  כמו מאש. זה אולי מוזר למי שעוזר באהבה ומכל הלב, ולפעמים באמת אין ברירה. החסד מבליט את השונות ואת המוגבלות.

אז אם המפתח או אפילו מפתחון לצדק חברתי בידכם, אם אתם אחראים בכל מקום עבודה,  תרבות, קניות או לימודים, על מעלית או רמפה  לכסאות גלגלים, אם אתם אנשים שיש בידכם  בעלות על מפתחות  – פיתחו. פיתחו צוהר, פשפש, שערים, מעברים, דלתות, מבצרים, גשרים, חומות.

בואו נעשה  בנכסים התרבותיים והסימבוליים שלנו- צדק חברתי.

נכתב ע"י מ.פ. – אם אומנת במטב השירות לאומנה.

תמונת ילדים אוחזים ידיים בשקיעה

האם להפוך את החלום למציאות?

ההגדרה המילונית של "חלום" פרושה חוויה סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים כמו: חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט.

פעמים רבות אני פוגשת באנשים שמספרים לי כי חלומם הוא לאסוף לביתם ילד שזקוק להגנה, סיוע, חום ובטחון.

אנשים שמספרים כי לאורך השנים מלווה אותם המחשבה שהם יכולים להעניק אהבה לילד נוסף ונטועה בהם הידיעה כי בכוחם להתמודד עם אתגר שינוי גורלו של ילד שהוריו אינם יכולים להעניק לו את צרכיו הבסיסיים.

ובמציאות…..?

כן, מעבר לחלום יש מציאות.

מציאות בה ישנם ילדים הנאבקים יום יום על החיים, ילדים שמציאות חייהם המורכבת יוצרת גם אצלם חלומות.

ועל מה הילדים חולמים? על תחושת בטחון, על סדר יום מאורגן וידוע מראש, על חיבוק וליטוף, על חיוך ועידוד כשהם משתדלים – גם כשלא תמיד מצליח.

ולא, לא בטוח שנשאר להם מקום וזמן לחלום על לטוס לירח, או להיות כבאי או רקדנית או נסיכה…

האם אפשר להפגיש בין החלום למציאות?

האם אפשר ליצור מחלומם של המשפחות ומחלומם של הילדים מציאות אחרת? מציאות משנה גורלות.

בימים אלה אנו מחפשים משפחות שיוכלו לקלוט בביתם ילדים בני 5-9 וכן משפחות שחושבות שיוכלו להתמודד עם קליטת זוגות אחים, זאת על מנת שנוכל להימנע מהפרדתם.

אנו נשמח לענות לשאלותיכם ולחשוב ביחד איתכם האם אתם ומשפחתכם נמצאים בשלב המתאים להיות משפחה אומנת ואם כן, מי הילד או הילדים המתאים ביותר לתא המשפחתי שלכם.

תודה בשם צוות מטב וכמובן בשמם של הילדים החולמים על בית.