נעים להכיר, ת' וע', מתגוררים בצפון הארץ, הפכו להיות משפחת אומנה לפני כשבע שנים, יש להם שני ילדים ביולוגים בני 25 ו-20 ושני ילדי אומנה שהצטרפו למשפחה, שכיום הם בני 12 ו-11. הילדים הוצאו מהבית מכיוון שלהורים לא הייתה מסוגלות לגדל אותם מבחינה פיזית ונפשית וכל הניסיונות לסייע להם בתוך הבית לא צלחו.
איך הכול התחיל?
ת' האם האומנת מספרת שרצו להגדיל את המשפחה, "לא יכולתי ללדת יותר ובארץ מאוד קשה לאמץ ילדים קטנים, אחד החששות היה שבאומנה יש סיכוי שהילדים לא יישארו אצלך, הצורך לעוד ילדים היה גדול מהחשש, אמרנו לעצמנו, שבסוף נתנו משהו למישהו גם אם ניאלץ להיפרד".
תהליך קבלת הרישיון לאומנה אורך כשלושה חודשים, מתקיימים מפגשים עם העובדת הסוציאלית, ביקורי בית, שיחות עם הילדים הביולוגיים וקורס קצר. התהליך של התאמה בין ילד למשפחה יכול לקחת מספר שבועות עד מספר חודשים. יש מקום להעדפה אישית, עוד בתחילת התהליך עושים תיאום ציפיות. על אף שבני הזוג היו מעוניינים בתינוק, הם הסכימו לקבל ילדים בני 4 ו-5. ת' מתארת, "אנחנו לא צעירים הינו כבר בני 45, ההתאמה הזאת הייתה נכונה, ובמטב (הארגון שדרכו עברנו את תהליך האומנה) היו מאוד רגישים וניסו להתאים את הילדים, ממש כמו פאזל".
ת' וע' חיכו כמעט שנה עד שנמצאו הילדים המתאימים לפרופיל המשפחתי שלהם. הודיעו להם שישנם שלושה אחים הזקוקים למשפחת אומנה. עמותת האומנה משקיעה מאמצים רבים להתאים לכל ילד את המשפחה המתאימה לו, ישנם מצבים שבהם קיים קושי לקבל מספר רב של ילדים לתוך תא משפחתי אחד ואז מתבצעת הפרדה בין האחים. ת' וע' קיבלו את שני האחים הגדולים, ובכנות רבה הם משתפים שהיה להם חשש שאם זה לא יקרה עלולים להפריד גם בניהם. הם שומרים על קשר רציף וקרוב עם האח הקטן ועם משפחת האומנה שלו. בנוסף, ת' מתארת את התהליך, "קיבלנו ליווי של מטב מהיום הראשון, אתה מרגיש שאתה לא לבד, אתה מוקף". המפגש הראשוני התקיים בקלט חירום. ת' מספרת, "ברגע שאתה בא ורואה אותם זהו זה שלך, החיבור נורא מהיר וזה מאוד הפתיע".
האתגרים והקשיים- "תמיד יש צל שייקחו את הילדים"
אחד האתגרים המרכזיים הוא לחיות עם האי ודאות של זמן השהות של הילדים, לדבריה של ת', "זה מלווה אותך וזה צל שכל הזמן יושב עליך, זה תמיד יהיה ברקע שזה שלך- לא שלך". יחד עם זאת, היא מתארת שהקושי לא השפיע על ההתמסרות לילדים, "נהפוך הוא, הם צריכים אקסטרה אהבה, כל הזמן חיבוקים, אין שובע".
בני הזוג מתארים 'הורות מודעות', בעיקר בתחילת הדרך, יש צורך לחשוב ולהיות מאוד רגיש בכל צעד ותגובה. ת' מספרת, "בהתחלה הם מאוד מנסים לרצות, היום הם רחוקים מלרצות (צוחקת)". היא מוסיפה "הילדים הגיעו אלינו עם בטחון עצמי ברצפה, והיה צורך לתת המון אהבה ותחושה של בית ויחד עם זאת היה חשוב לתת גבולות". אומנם לקשר לוקח זמן להיבנות אבל בני הזוג מתארים ש'הקליק' הראשוני היה קיים מההתחלה "הייתה כימיה מיד, הם ילדים עם יכולות חברתיות נורא גבוהות, והיה נורא קל להתחבר אליהם", אומר ע'.
בחודשים הראשונים האחים היו נורא תלויים אחד בשנייה, "האח היה קורא לאחותו אמא, היא הייתה כמו אמא, היינו צריכים להוריד ממנה את המעמסה. במשך שלושה חודשים היא לא בכתה, בפעם הראשונה שהיא בכתה גם אנחנו בכינו". בני הזוג מאמינים כי אם מתאפשר עדיף שלא להפריד בן האחים, "היתרונות בלגדל אחים שיש להם גורל משותף ויש פחות יוצא דופן בתוך המשפחה". ע' מתאר שיש קשר טוב מאוד בין האחים, אך לפעמים יש מורכבויות בגלל שהם נורא קרובים בגיל, "הילד בכלל לא מסתיר שהוא באומנה, הוא יכול לפגוש מישהו ואחרי שלוש דקות הוא מספר לו את כל קורות חייו, הילדה יותר מסתירה, אז מנסים למצוא את הפשרה".
עם הזמן ההתנהלות הופכת להיות יותר טבעית, ונוצרת תחושה שהילדים הם חלק בלתי נפרד מהמשפחה. ת' משתפת, "הרגשתי שזה "שלי" כשנאמר לי שצריך לעשות לילדה עוד אבחון ואז פתאום זה חותך אותך, וזה כואב כמו שזה ילד שלך, אתה מאשים את עצמך, אולי הייתי צריכה לעשות ככה או אחרת".
הילדים הביולוגים של המשפחה האומנת (הילדים הקולטים)- "מה שאנחנו ידענו גם הם ידעו"
ישנה חשיבות לנקודת הזמן בה אתה בוחר להיות משפחת אומנה, בני הזוג מספרים שהפער בגילאים בין הילדים הביולוגים לבין ילדי האומנה היה נכון עבור המשפחה שלהם, "אם הילדים היו קטנים יותר יכול להיות שזה היה בא על חשבונם", אומרת ת'. הם מתארים שהייתה התגייסות גדולה ושיתוף פעולה מלא מצד הילדים הביולוגים ולאורך כל הדרך הם הקפידו להעניק יחס שווה לכל ארבעת הילדים. בני הזוג הוסיפו שיש צורך להסביר לילדים על המציאות המורכבת, "הילדים נחשפים לעולם שלא הכירו, העובדת הסוציאלית נפגשת עם הילדים הביולוגים ומסבירה להם, ואצלנו מההתחלה לא היה סודות, גם כדי שיהיו סבלניים וגם שיהיו אתנו בתהליך".
מי יכול להיות משפחת אומנה?
למשפחות אומנה אין מודל משפחתי ספציפי, ע' מתאר, "מה שמעניין בכל המפגשים עם משפחות אומנה נוספות, וזה נורא יפה לראות את זה, שאין סוג מסוים יש משפחות מכל המגזרים ומכל הסוגים"
הסיפוק בלהיות משפחת אומנה- "אני מרגישה שהבית מואר, אנחנו משפחה אחרת היום"
ת' מעבירה את המסר שאנשים לא יפחדו לקפוץ למים "יש יותר למה כן להכנס לזה מאשר לא להכנס לזה, זה ממש חשוב שיידעו, שמהרגע הראשון אתה אוהב ויש חיבור, כי גם הילד כמהה לבית, להורים ומשפחה וזה בא משני הכיוונים
התגובות מהחברה זה "איזה גיבורים",אבל זה לא עובר לך בראש שהצלת ילדים" הוא מוסיף "זה ממלא אותך, האמנם אתה נותן ומשקיע הרבה אבל מקבל לא פחות"
עידית, עובדת סוציאלית, מטעם עמותת האומנה "מטב" מסבירה על ההתאמה בין ילד למשפחה ועל קליטת אחים אצל משפחות אומנה " מכיוון שעמותות האומנה מקפידות להתאים באופן מדויק משפחה לילד על מכלול צרכיו, נדרשות משפחות מגוונות מאוד. אחד המאפיינים של משפחה שיכולה לקלוט אחים היא הפניות וגמישות רוחב הלב להעניק לכל ילד את צרכיו ולבנות או לשמור על קשר אחאי בין הילדים. זו גם אומנות בפני עצמה. הקשר האחאי הוא לרוב הקשר הארוך ביותר בחייו של אדם ומכאן שהוא משמעותי ביותר. לעיתים הילדים יוצאים מבית שלא טיפח את הקשר האחאי או שלקשר שנוצר בין האחים נכנסו תפקידים הוריים שנוצרו לאור החוסר שהיה בבית. הורי האומנה יצטרכו ללמוד מאפיינים אלה של הילדים שנקלטו במשפחתם ובצעדים קטנים ורגישים לחולל שינוי"
קשר אחאי הוא לרוב הקשר הארוך ביותר בחייו של אדם ומכאן שהוא משמעותי ביותר. יחסי אחים הם מורכבים ודינאמיים, מתקיימים בהם מנעד של רגשות המסייעים גם לעיצוב וגיבוש התפיסה העצמית הרגשית והחברתית של הילד
מכיוון שעמותות האומנה מקפידות להתאים באופן מדוייק משפחה לילד על מכלול צרכיו, נדרשות משפחות מגוונות מאוד. אחד המאפיינים של משפחה שיכולה לקלוט אחים היא הפניות וגמישות רוחב הלב להעניק לכל ילד את צרכיו ולבנות או לשמור על קשר אחאי בין הילדים. זו אומנות בפני עצמה. לעיתים הילדים יוצאים מבית שלא טיפח את הקשר האחאי או שלקשר שנוצר בין האחים נכנסו תפקידים הוריים שנוצרו לאור החוסר שהיה בבית. הורי האומנה יצטרכו ללמוד מאפיינים אלה של הילדים שנקלטו במשפחתם ובצעדים קטנים ורגישים לחולל שינוי, תיקון והבניה חדשה ומותאמת יותר ליחסים בין האחים. מלאכה זו תהיה לעיתים המשמעותית ביותר לחייו של ילד האומנה.
