חיבוק – כל מה שאדם צריך בעולם

הסיפור שלנו הוא סיפורה של ביתנו האהובה, נערה חכמה, מלאת חיים, שופעת חוש הומור, תקשורתית, מבריקה, ערכית, יפת לב ונפש. יש לה שיתוק מוחין מלידה, והיא תלמידת בית ספר לילדים עם שיתוק מוחין.  מהיום, ב"ה, היא לומדת פעמיים בשבוע, בכיתה רגילה, באולפנה. אחרי מאבק של שנים, היינו כחולמים. הלב מחשב להתפוצץ משמחה, שבח והודיה להשי"ת, על התגשמות תפילותינו.

אהוד מנור כתב כי "כדי להגשים חלום אחד ישן יש צורך במליון חולמים שלא עוצמים את עיניהם". ובכן, אחרי שנים רבות מידי, של למידה בבית ספר  לילדים עם שיתוק מוחין, הגשמנו, מיליון חולמים, ביחד עם שותפות אהובות לדרך מבית ספר המוצא וממטב אומנה, את חלומנו ללימודיה של ביתנו, בבית ספר נפלא, איכותי, עם צוות הוראה מדהים, שופע חום הלב ורצון טוב, המצטיין בעשיית הטוב, בחינוך לערכי תורה, עבודה וגמילות חסדים, ושיוצא מגדרו כדי לבנות עבורה סביבת למידה והתנסות משמעותית, למרות שהיא לומדת שם רק יומיים בשבוע.

בדרך ניסית, נפתחה לפניה האפשרות לחיות את חייה במלואם, ללמוד, לחקור, לשאול שאלות, ליצור,  בסביבה שאינה "גטו" של בעלי מוגבלויות, אלא סביבה טבעית, הטרוגנית, לצד נערות בנות גילה בעלות מגוון יכולות, כישורים, חוזקות וחולשות. ממש כמו בחיים.

עם פתיחת יום הלימודים היא ישבה בכסא הגלגלים, אל מול שער הברזל הגדול של בית הספר. כשהשער הזה נפתח, סוף סוף, עמדו שם בחצר המטופחת והיפה,  מחנכת הכיתה הנפלאה וכל חברותיה הצדיקות, נערות מעולות,  לכיתה החדשה, המשלבת. היא התקבלה בשמחה גדולה, בחיבוק גדול. עמדתי בפעם הזאת מאחור, בוכה ללא הכרה, כדי לאפשר לה להיות פורצת הדרך, הנחשונית, האדם עם המוגבלות שהכניסה שלה אל המקום המופלא הזה תבשר את האביב.

החיבוק הזה – כל מה שאדם צריך בעולם.

האביב של ילדים וילדות עם מוגבלות, שמגיע להם בזכות, על פי כל חוק וערכים מוסריים ,ולא בחסד או מתוך מעשה צדקה וגמילות חסדים –  להיות חלק שווה בין שווים. קוראים לזה "הכלה".

התבוננתי במעגל הבנות שעוטף ומכיל אותה ומסתיר לרגע את כסא הגלגלים.  בפעם הראשונה, בתלבושת האחידה החדשה, בשיערה הקלוע בצמה, היא נראתה כל כך דומה, ממש כמו כולן.

אז נכון שאנו לא יכולים, אחרי כל כך הרבה שנים,  למחוק ולבטל עבורה את חווית הנידוי והדרה, שבמסגרתה מוסללים  תלמידים לבתי ספר לחינוך מיוחד, רק בגלל היותם בני אדם  עם מוגבלות. התיקון היחידי, תיקון עולם כרגע הוא להתעקש על חשיבת "הכלה" ולא "שילוב".

ה"שילוב" (Integration) הוא מעשה מתנשא של חסד וגמילות חסדים, שבה "עושים טובה או חסד" עם האדם עם המוגבלות, יוצאים מתוך נקודת הנחה כאילו הסביבה "תורמת" לו.   הפועל היוצא הוא מציאות שבה צריך להתחנן, להאבק על כל מדרגה, למדוד כל שיפוע, לסרב להיות "שק של תפוחי אדמה" המטולטל ממקום למקום,  לחלום  על מרחב ציבורי ואישי הומניסטי ונגיש, שיאפשר לו להמריא.

ה"הכלה",( Inclusion) לעומת השילוב,  היא ההכרה בשונות ובצרכים השונים של בני אדם,  האמונה בזכות הטבעית, שקיימת תמיד, בכל מכל מקום,  זכות המוקנית לאדם מלידתו, להיות שונה בין שונים, הזכות לנצנץ ולהבהיק, להצטיין, להיות ייחודי ולבטא את מנעד החוזקות שלו.  לעיתים- גם לשיר שיר הלל לכשלונותיו, להכשל ולהבלע באפרוריות הבינוניות.

למרות שפינו מלא רינה ואנו מרבים להלל ולשבח- כיום, לצערי,  שום דבר לא מובן מאליו. אנחנו מחכים כבר שלוש שנים למהלכי ההנגשה של הרשות ומשרד החינוך. ביתנו לא יכולה לנוע בבית הספר בצורה עצמאית עם כסא הגלגלים הממונע שלה, כי בית הספר, החצר, המבנים, המגמות, השירותים, אזורי ההתכנסות-  אינם מונגשים בשום דרך. מאחר  ואינה יכולה להניע כמעט את ידיה, מניעים אותה ממקום למקום בכסא גלגלים ידני והיא נזקקת תמידית  לסיוע של סייעת ושל חברותיה לכיתה. הבנות והמורות כל כך נפלאות והן נושאות אותה ממקום למקום כי זה כל מה שהן יכולות לעשות כדי לסייע.

זאת מציאות לא פשוטה למי שמאמין, כמונו,  בצדק ולא בצדקה, ובורח מחסדים ומטובות  כמו מאש. זה אולי מוזר למי שעוזר באהבה ומכל הלב, ולפעמים באמת אין ברירה. החסד מבליט את השונות ואת המוגבלות.

אז אם המפתח או אפילו מפתחון לצדק חברתי בידכם, אם אתם אחראים בכל מקום עבודה,  תרבות, קניות או לימודים, על מעלית או רמפה  לכסאות גלגלים, אם אתם אנשים שיש בידכם  בעלות על מפתחות  – פיתחו. פיתחו צוהר, פשפש, שערים, מעברים, דלתות, מבצרים, גשרים, חומות.

בואו נעשה  בנכסים התרבותיים והסימבוליים שלנו- צדק חברתי.

נכתב ע"י מ.פ. – אם אומנת במטב השירות לאומנה.

תמונת תלמידה ולוח בכיתת בית ספר

מכתב מרגש מהורי אומנה לבתם לרגל סיום הלימודים בתיכון

ג' יקרההיום את מסיימת את בית הספר – מסיימת 12 שנות לימוד שעברו עליך במקומות שונים ועם משפחות שונות.

אנו זכינו להכיר אותך בשנה האחרונה אך שמחתו ואושרנו מכאן והלאה לכל החיים.

לדבריך השנה האחרונה עברה מהר מדי – הרבה דברים ואנשים שרצית להכיר לא הספקת וכבר היא מסתיימת… ואכן שנה אחת זה באמת מעט זמן להכיר ולהתרגל גם לבית חדש, גם לבית ספר חדש גם לילדים חדשים וגם לסביבה חדשה ולמרות זאת  הצלחת בשנה הזו להשתלב בכיתה בביה"ס ובישוב – לעבור חוויות חדשות, לפתח מערכת יחסים זוגית ולרכוש לך חברים.

לשמחתנו עד הסיום יש עוד אירועים משמחים ומרגשים הראשון שבהם הוא הנשף (אנו כותבים מכתב זה לפני נשף הסיום שאת מתכוננת אליו ועד שתקראי מכתב זה כבר תהיי אחריו) אנו רואים אותך בהכנות לקראתו – נערה יפיפייה עם שמלת אפרסק ונעלי עקב כסופות… נראית ממש כמו נסיכה – כל כך יפה ומרשימה שאי אפשר לא לחשוב על אמך ז"ל – שאם הייתה יכולה לראות איזו נערה הפכת להיות היא הייתה מלאה גאווה ואושר וכך גם אנחנו.

וכמובן מסיבת סיום  י"ב –  אנו גאים בך שבחרת להיות שותפה פעילה בחוויה הנהדרת הזו –את שותפה בכתיבה, במשחק בריקוד ובתפאורה (!)  – כיף גדול כשאת חוזרת מהחזרות ומדגימה את הריקודים שלמדת ורואים כמה יפה את רוקדת ומתנועעת .. ואנו סקרניים מתרגשים מאד לראות אותך על הבמה.

וחוויה נוספת היא הטיול המשפחתי בפורטוגל – סופסוף כולנו (נקווה שאכן כולנו..) נוכל לעבור חוויות משותפות כמשפחה !!!

וכפי שאת יודעת – לקראת כל  פרק בחיים  שעומד להסתיים כבר מציץ הפרק חדש – והפרק הבא שבחרת הוא ללכת לשנת מכינה לפני הצבא – אנו כל כך גאים ומאושרים בבחירה שעשית, וזה ממש לא ברור מאליו – זה משהו חדש שלא היה לך מוכר ובכל זאת החלטת שזה הדבר המתאים עבורך ואת  מלאה מוטיבציה וציפייה לחוויה המשמעותית הזו שאת לפניה.

ברור שיש לך גם חששות – זה טבעי ואפילו טוב שאת מודעת לכך שייתכן שגם יהיו אתגרים וקשיים אך ברור לנו שההתמודדות איתם מבטיחה לך צמיחה והתפתחות אישית שרק תעצים אותך. ובכל מקרה תמיד תמיד דעי  שאנו איתך לתמוך לחזק בכל קושי ולהיות מאושרים בכל הצלחה שלך.

אז ג' ילדתנו היקרה – ביום חשוב זה מאחלים לך את כל הטוב שבעולם, שתדעי למצוא את הדברים הנכונים ולהגיע למקומות משמעותיים ומפתחים.

אוהבים אותך מאד

א' ומ'

תמונת מורה ותלמידה בבית ספר תיכון

שנת יב' באומנה – תכנית פעילות

במדינת ישראל כיום, בסיום י"ב או עם הגעתו של הנער לגיל 18, מסתיים על פי החוק סידור האומנה. סיומם הפורמאלי של האומנה והליווי המקצועי מוצאים לא אחת את הנערים בסיום י"ב בשלב רגיש וקריטי בחייהם, בו עולות שאלות ואי ודאות לגבי המשך חייהם כבוגרים עצמאיים, הקשר עם משפחתם הביולוגית ומשפחת האומנה ומקורות התמיכה בהם ניתן להיעזר ולהתייעץ.

כמנחות אומנה אנו עדות לדילמות המלוות את הנערים ומשפחות האומנה בשנה זאת, שהם מעבר לאתגרים הניצבים בפני כל הנערים בי"ב: סיום ביה"ס, בגרויות, מיונים למסגרות המשך ועוד…

באומנה, כאמור, המצב מורכב יותר!

בשנים האחרונות התחלנו בגיבוש תכנית לליווי הנערים בי"ב לקראת סיום האומנה.

בשנה החולפת התקיימו שני מפגשים:

במפגש הראשון כינסנו את הנערים בי"ב להיכרות ודיון בהנחייתו של יוני בוגט, פסיכולוג קליני ומנכ"ל מכון סאמיט, בסוגיות הרלוונטיות לנערים בשלב סיום האומנה ועם מבט לעתיד. היה מפגש מרתק, הנערים שיתפו בפתיחות בחוויותיהם, בלבטים והתחבטויות לצד תחושות גאווה והישג.

המפגש השני היה ערב סיום בו נכחו משפחות האומנה, מסיימי י"ב וצוות מטב השירות לאומנה. במרכז הערב עמדה הרצאתה של סיון תמרי, שגדלה במשפחת אומנה ויצרה את הסרט "אסירת תודה" המגולל את סיפור האומנה שלה. בדרכה האישית והייחודית סיוון נגעה בכל אחד מהנוכחים. בסיום הערב נערך טקס מרגש וכל אחד מהבוגרים סיפר בקצרה על תוכניותיו להמשך. לנערים המשתתפים בתכנית ניתן מענק כספי מכובד שנתרם ע"י קרן בוקובסקי.

הפעילויות זכו לתגובות חמות מהנערים וממשפחות האומנה. מתגובותיהם של הנערים שהשתתפו בפעילות. למדנו כי יש ערך רב לעצם המפגש ביניהם, לאפשרות שלהם להכיר זה את זה ולחוש שאינם לבד, ושיש כמותם נערים נוספים המתמודדים עם חוויות וסיטואציות דומות. הם שאבו מכך עידוד רב וחלקם אף ממשיכים להיות בקשר זה עם זה. השאלה שנשאלנו שוב ושוב היתה: "למה נפגשנו רק עכשיו?!"

התכנית השנה תכלול שלושה מפגשים:

המפגש הראשון יתקיים בחנוכה, מפגש לנערים בי"ב שיכלול היכרות ושיחה על סוגיות המשמעותיות לנערים באומנה.

המפגש השני יתקיים בחופשת הפסח ויכלול הן פעילות חווייתית והן מפגשים עם אנשי מקצוע שביכולתם לתת לנערים מידע רלוונטי לעתידם. (אנשי צבא, שירות לאומי, ביטוח לאומי ועוד)

המפגש השלישי יתקיים בסיום השנה ויהיה מפגש פרידה משותף לנערים, למשפחות האומנה ולצוות מטב השירות לאומנה.

בנוסף, נקיים השנה בחופשת הפסח מפגש ראשון לנערים מכיתה י"א באומנה, זאת על מנת לאפשר להם היכרות מוקדמת והזדמנות ליצירת קשר משמעותי ביניהם.

אמנם, לא פשוט בשנה העמוסה ממילא של י"ב לפנות זמן למפגשים של בוגרי י"ב באומנה, אך מניסיון המפגשים שהתקיימו עד כה למדנו כי חשיבותם רבה לאין שיעור. יש חשיבות לעצור, להתבונן על מה שהיה, להתכונן למה שיהיה ולקבל סיוע מקצועי. אבל יותר מכל…

אין תחליף למפגש האישי עם נערים שעוברים דברים דומים, שמבינים זה את זה ללא מילים, שיש ביניהם שותפות גורל.

אנו פונות אליכם, משפחות האומנה, בבקשה לעודד ולעזור לנערים בי"א וי"ב להגיע לפעילויות ולמפגשים.

פירוט התכנית ותאריכים מדויקים יפורסמו סמוך למועד הפעילות.

תמונת ארגזי חפצים אישיים של ילדת אומנה

עוגן במים סוערים

"מהם החיים האלה בכלל??
קומץ זיכרונותייך , פיסות היקר לך, פירורי רכושך עלי אדמות ,צרורים בארבעה ארגזים קטנים, אפילו לא מזוודה, ליד הדלת.
רק הגעתי, וכבר איני כאן. הקלות הבלתי נסבלת של העקירה.
אני מצלמת כדי לזכור ולא לשכוח. אני אשרוף את הארגזים ,ואזכור , ותזכירו לי ברגעי ה-ללא נשוא: לעולם לא עוד. לא עוד ארגזים ליד דלת. עוגן במים סוערים" נכתב ע"י אם אומנה במטב השירות לאומנה.